כימיה של הדם

  • מחיר חבר מועדון:
    0
אזל המלאי

 
כאשר בודקים את הכימיה של הדם, בודקים למעשה את המרכיבים הכימיים בנוזל הדם (הפלזמה), שאותם מייצרים תאי הגוף.
הבדיקה חשובה כדי להעריך את חילוף החומרים בגוף, לאבחן מחלות שונות ולבחון את טיב הטיפול הניתן לחולה.
הבדיקה מתבצעת לאחר צום של כ-8 שעות, שכן מאכלים שונים משנים את הרכבו הכימי של הדם ומעוותים את התוצאות.
 
Albumin - אלבומין
הוא החלבון בעל הריכוז הגבוה ביותר בנוזל הדם (הפלזמה).
האלבומין מיוצר הכבד.
האלבומין מעביר מולקולות רבות בזרם הדם (ובהן תרופות, הורמונים ומינרלים).
אלבומין חשוב גם לשמירת הלחץ האונקוטי - הלחץ הגורם לכך שנוזל הדם לא  ידלוף מכלי הדם החוצה.
ערכים תקינים: 3.4-5.4 מיליגרם לדציליטר.
ערכים גבוהים: מצביעים לרוב על התייבשות (דהידרציה).
ערכים נמוכים: יכולים להצביע על שורה של תקלות: מיימת (אסייטס - הצטברות נוזלים בחלל הבטן), כוויות, מחלות כליה, מחלות כבד, תזונה לקויה או ספיגה לקויה של המזון.

 
Glucose - גלוקוז
סוג של סוכר. רוב הפחמימות שאנו צורכים הופכות בגוף לגלוקוז. הגלוקוז נע בזרם הדם, עד שהוא מתאחסן בתוך תאי השריר בצורת גליקוגן.
הגלוקוז מספק את האנרגיה לתאי הגוף.
רמות גבוהות במיוחד שלו עלולות להצביע על קיומה של מחלת הסוכרת.
ערכים תקינים: 75-100 מיליגרם לדציליטר (בצום).
 
ערכים גבוהים: עשויים להצביע על בעיות הורמונליות, על דלקת בלבלב, על סוכרת או על צריכת יתר של מזון.
שימו לב: רמות של יותר מ-200 מיליגרם לדציליטר שנמצאו בכמה בדיקות אקראיות (כלומר לא בצום) מצביעות על מחלת הסוכרת ומצריכות טיפול רפואי קבוע.
ערכים נמוכים: עשויים להצביע אף הם על בעיות הורמונאליות, על קיומו של גידול המייצר רמות גבוהות של אינסולין, על תזונה לקויה
או על הזרקת כמות גדולה מדי של אינסולין 

 
אלקטרוליטים
כוללים, בין היתר, רמות של היסודות נתרן, אשלגן, כלור וסידן, הדרושים לפעילות תקינה של תאי הגוף.
נתרן (נקרא גם  Na, נטריום, סודיום).
ערכים תקינים: 136-145 מיליאקוויוולנט לליטר.
 
אשלגן (נקרא גם ,K , פוטסיום, קליום).
ערכים תקינים: 3.7-5.2 מיליאקוויוולנט לליטר.
 
כלור (נקרא גם ,Cl ,תכלוריד).
ערכים תקינים: 98-106 מילימול לליטר.
 
סידן (נקרא גם Ca, קלציום).
ערכים תקינים: 8.5-10.9 מיליגרם לדציליטר.
 
פוספט (נקרא גם  P ( 1-1.4 מילימול לליטר.

 
BUN  - בחלק מן המעבדות נקרא גם UREA
בדיקה המודדת את כמויות חנקן השתנן בדם, שהינו תוצר פירוק של חלבונים.
הבדיקה היא חלק מסדרת בדיקות לבחינת תפקוד הכליות, האחראיות בלעדית לפינוי החנקן מהגוף.
ערכים תקינים: 7-20 מיליגרם לדציליטר.
ערכים גבוהים: עשויים להעיד על כשל לבבי (המפחית את זרימת הדם לכליות וכך פוגם בתפקודן), על צריכה מוגברת של חלבונים, על מחלות כליה, על איבוד דם או על הלם.
ערכים נמוכים: עשויים להעיד על מחלות כבד, על תזונה דלה בחלבונים או על שתיית יתר של נוזלים.

 
CRP – C-Reactive Protein
זהו חלבון המופיע בדם בערכים גבוהים בזמן דלקת או בעת תהליכים ממאירים.
הבדיקה אינה חלק משגרת בדיקות הביוכימיה, אך מבוצעת כאשר יש חשש למחלה זיהומית או סרטנית.
בדיקת CRP  אינה ספציפית, כלומר היא מצביעה על כך ש"משהו קורה", אך אינה אומרת במפורש מה קורה.
ערכים תקינים: 0-0.5 מיליגרם לדציליטר.
רמות גבוהות: מצביעות על דלקת או על תהליך סרטני. מחקרים שנערכו בשנים האחרונות קובעים כי רמות גבוהות של החלבון הזה עלולות גם להצביע על סיכון למחלות לב וכלי דם.

 
ESR  - Erythrocytes Sedimentation Rate - שקיעת דם
בבדיקה הזאת, שנעשית בנפרד מספירת הדם ומבדיקת הכימיה, בוחנים את קצב שקיעתם של תאי הדם במבחנה צרה במשך שעה.
ככל ששוקעים תאי דם רבים יותר, כך גדל החשש לקיומו של תהליך דלקתי.
במקרים נדירים מצביעה השקיעה המרובה על תהליך סרטני. אך חשוב להדגיש שהבדיקה אינה רגישה,
וגם כאשר הערכים גבוהים, הנבדק עשוי להיות במקרים רבים בריא לחלוטין. לכן מעדיפים רופאים רבים
לערוך את בדיקת השקיעה יחד עם בדיקת  CRP, שכן שילוב התוצאות נותן תמונה מדויקת יותר של החשד לדלקת או לתהליך סרטני.
ערכים תקינים: עד 20 מילימטרים בשעה.
ערכים גבוהים: מעל 50 מילימטרים בשעה (שקיעה מואצת).
ערכים כאלה מצביעים על אפשרות לקיומו של תהליך זיהומי או דלקתי, ובמקרים נדירים יותר - על קיומו של תהליך סרטני.
 

 
 
 
 
 

 
 
x

#{title}

#{text}

#{price}